החופש הגדול בעיצמו ועימה סוגייה מאד נפוצה:

קניות -בגדים לשנת הלימודים הבאה, נעלים, מוצרים לבה"ס וכדומה וביניהם עומדת קנאת האחים.

המשפט הנפוץ ביותר שהורה שומע: "זה לא פייר!!! למה הוא מקבל ואני לא?"

הורים רוצים לשמח את הילדים, רוצים שלא ירגישו "מקופחים", רוצים שיהיה לילדיהם שפע (שלהם לא בהכרח היה כילדים) הנסיבות הללו ועוד מובילות את ההורים לפעמים לפעול בלי להבין את ההשפעה והמסר שזה מעביר לילד.

כשאתם מנסים לייצר חיים שיוויוניים בין הילדים אתם בד"כ עושים זאת כדי למנוע מהם תיסכולים, כדי למנוע מהם ריבים, כדי למנוע את הוויכוחים איתכם, אבל, האם החיים הם באמת שיוויוניים? האם המשכורות בשוק העבודה שוויוניות? האם החיים "פיריים"?  המציאות היא שהם לא! ואם אתם רוצים לגדל ילדים שידעו להתמודד עם לא פייר, לא שיוויוני, שידעו להכיל את החיים בלי מרמור תמידי אל תנסו למנוע מהם להתמודד עם תסכול וקושי.

כשאתם מייצרים את המצב השיוויוני התמידי לילדיכם, אתם מלמדים אותם להשוות את עצמם כל הזמן לאחר, במקום שהילד יתמקד במה שיש לו בחייו והטוב שיש לו בחייו, הוא עסוק בלבדוק האם לאחר יש יותר או פחות ממנו. ילד שילמד להתמודד עם שונות ילמד גם לפרגן לאחר, ילמד להיות אינדבדואל.

 

אז מה אומרים לילד כשקונים לאח שלו תיק חדש לבה"ס כי התיק שלו משנה שעברה כבר קרוע. ולילד השני אין צורך בתיק חדש?

הילד שלא יקבל תיק חדש לבטח יקנא, אל תנסו למגר את רגש הקנאה שלו, הכילו את זה: "אני מבינה שאתה גם רוצה תיק חדש, אך התיק שלך עדיין בר שימוש" הסבירו לו שהשנה אח שלו זקוק לתיק חדש, והוא לא. וכשהוא יבכה ויתמרר על חוסר הפייריות אימרו לו: הצרכים שלכם שונים וכשאתה תזדקק לתיק חדש גם לך אקנה. אפשר לגייס אותו שיעזור לאח שלו לבחור תיק, או לחילופין שבנתיים ילך ויבחר את הדברים שהוא צריך (קלמר, עטיפות לספרים וכדומה).

הקפידו להכיל את רגשותיו, להבין את הקושי שלו, לתת הסבר למה שאתם עושים, לעזור לו להתמקד במשהו חיובי. "אתה זקוק לקלמר חדש, בוא נלך יחד לבחור לך קלמר". סביר להניח שהילד ימשיך להתמרמר:  "אבל זה לא פיירררררר!!", תשובתכם צריכה להמשיך להיות אותה תשובה כמו קודם. בסוף הוא יבין ויקבל את המצב.

​

​

​

​